מונונוקלאוזיס, הידוע גם בשם "מחלת הנשיקה", הוא זיהום ויראלי הנגרם בדרך כלל מנגיף אפשטיין בר (EBV). זהו נגיף מדבק מאוד ויכול להתפשט במגע קרוב עם אנשים שהם נשאים שלו. במאמר זה תוכלו לקרוא סקירה כללית על אודות מחלת הנשיקה, הסימפטומים שלה, הגורמים לה ואפשרויות הטיפול הקיימות ברפואה.

תסמינים של מחלת הנשיקה

הסימפטומים של מחלת הנשיקה יכולים להשתנות מאדם לאדם, אך אלו הם הסימפטומים הנפוצים ביותר:

• עייפות – זהו אחד הסימפטומים הנפוצים ביותר של מחלת הנשיקה, והוא יכול להימשך מספר שבועות גם אחרי ההחלמה.
• חום – אנשים החולים במחלת הנשיקה חווים לעתים קרובות חום של 38 מעלות צלזיוס או יותר.
• כאב גרון – כאב גרון הוא עוד סימפטום נפוץ, והוא משתנה בחומרתו בין אנשים.
• בלוטות נפוחות – לחולים במחלת הנשיקה יש לעתים קרובות בלוטות לימפה נפוחות בצוואר ובבתי השחי.
• כאב ראש – עוד תסמין נפוץ של מחלת הנשיקה.
• פריחה – במקרים מסוימים, אנשים החולים במחלת הנשיקה עלולים לפתח פריחה.

הגורמים למחלת הנשיקה

מחלת הנשיקה נגרמת לרוב מנגיף אפשטיין בר (EBV), שהוא נגיף ממשפחת נגיפי ההרפס. נגיף זה מדבק מאוד ויכול להתפשט באמצעות מגע קרוב עם אנשים הנושאים את הנגיף, למשל מנשיקות או משיתוף של כלים, משקאות או מזון. וירוסים אחרים יכולים גם הם לגרום למחלת הנשיקה, ובהם ציטומגלווירוס (CMV) ונגיף ההרפס האנושי 6 (HHV-6). עם זאת, וירוסים אלו הם גורמים נפוצים פחות של מחלת הנשיקה.

אבחון מחלת הנשיקה

אם אדם חווה סימפטומים של מחלת הנשיקה, הרופא הבודק אותו יבצע בדיקת דם כדי לבדוק נוכחות של נוגדנים EBV בדם. מערכת החיסון שלנו מייצרת נוגדנים בתגובה לנוכחות של הנגיף בגוף. תוצאת בדיקה חיובית לנוגדני EBV, יחד עם תסמינים אחרים, יכולה לאשר שאכן המטופל חולה במחלת הנשיקה.

טיפול במחלת הנשיקה

אין טיפול ספציפי או חיסון למחלת הנשיקה, והיא בדרך כלל חולפת תוך מספר שבועות. הטיפול מתמקד בדרך כלל בהקלה של הסימפטומים ובמניעת סיבוכים. הינה כמה צעדים שאפשר לנקוט כדי להתמודד עם הסימפטומים:

• מנוחה – חשוב שאנשים החולים במחלת הנשיקה ינוחו הרבה כדי לעזור לגופם להילחם בנגיף ולהחלים.
• שתיית נוזלים – חשוב לשתות הרבה מים, ואפשר לגוון גם במיץ ובתה.
• נטילת משככי כאבים שאינם דורשים מרשם – משככי כאבים שאינם דורשים מרשם כמו פרצטמול (אקמול) או איבופרופן (אדוויל) יכולים לסייע בהקלה בחום, בכאבי הגרון ובתסמינים אחרים.
• הימנעות מספורט שיש בו מגע – חולים מחלת הנשיקה צריכים להימנע מספורט הכולל מגע עם אחרים במשך ארבעה שבועות לפחות, כדי לא להדביק אחרים וכדי להימנע מפציעות.
• טיפול בסיבוכים – במקרים נדירים, מחלת הנשיקה עלולה לגרום לסיבוכים כמו טחול או כבד מוגדלים. סיבוכים אלו עשויים לדרוש טיפול רפואי רציני.
• טיפולי רפואה משלימה – יש הטוענים שדיקור וטיפולי רפואה סינית עוזרים להם להקל את הסימפטומים.

מניעת מחלת הנשיקה

כיוון שמחלת הנשיקה מדבקת מאוד, ייתכן שקשה יהיה להימנע ממנה. עם זאת, יש כמה צעדים שאנשים יכולים לנקוט כדי להפחית את הסיכון שלהם להידבק בנגיף. הצעד החשוב ביותר הוא לשמור על רמת היגיינה גבוהה, לרבות שטיפת ידיים תכופה במים וסבון, הימנעות משיתוף כלים, משקאות או מזון עם אחרים והימנעות ממגע קרוב עם אנשים חולים. חשוב גם להימנע מנשיקה או ממגע קרוב עם אנשים שיש להם סימפטומים של מחלת הנשיקה, משום שהנגיף יכול לעבור דרך רוק.

חולים במחלת הנשיקה חייבים לנקוט צעדים כדי למנוע את הפצת הנגיף לאחרים, כמו הימנעות ממגע קרוב עם אחרים, כיסוי הפה והאף בעת שיעול או התעטשות, ושטיפת ידיים לעתים קרובות. נוסף על כך, חולים במחלת הנשיקה צריכים להימנע מלתת תרומת דם שישה חודשים לפחות לאחר היעלמות הסימפטומים, משום שהנגיף יכול לעבור גם בדם.

סיכום

מחלת הנשיקה היא זיהום ויראלי הנגרם לרוב מנגיף אפשטיין בר (EBV). הוא מדבק מאוד ועובר במגע קרוב עם אנשים נגועים. הסימפטומים של מחלת הנשיקה יכולים להשתנות מאדם לאדם, אך כוללים בדרך כלל עייפות, חום, כאב גרון ובלוטות לימפה נפוחות. אין טיפול ספציפי למחלת הנשיקה, והיא נעלמת מעצמה תוך מספר שבועות. עם זאת, חולים במחלת הנשיקה יכולים לטפל בסימפטומים שלהם ולהימנע מסיבוכים. היגיינה טובה והימנעות ממגע קרוב עם אנשים חולים יכולים לעזור להפחית את הסיכון להידבק בנגיף.